רש"י על חולין כ׳ ב:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין כ׳ ע״ב:ט׳ רש"י על חולין כ׳ ע״ב:י״א »

1 חולין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְתִקְשֵׁי לָךְ עוֹלַת הָעוֹף, דְּבָעֲיָא שְׁנֵי סִימָנִין, וְכִי מֵתָה עוֹמֵד וּמוֹלֵק? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם כְּדֵי לְקַיֵּים בָּהּ מִצְוַת הַבְדָּלָה.

2 דור רביעי פתח ↗

רש״י ד״ה וכי מתה עומד ומולק, דהא ודאי עוף בחד סימן וכו׳, עכ״ל עיין במהרש״א ז״ל דכוונת רש״י, דבהאי עוף דכבר נשבר המפרקת ורוב בשר עמה, עיי״ש, ויש להעיד, דהא לקמן קאמר ר״ל. הותזו ממש, ור״א אומר כהבדלת עולת העוף לראבר״ש, והתוס׳ שם כתבו דקאי על בהמה חיה ועוף במס׳ אהלות, הרי דגם בעוף בעינן שני סימנים דוקא, וניהו דרש״י מפרש לקמן דאשרצים קאי, היינו כדי שלא לעשות פלוגתא בין זעירי ושמואל, לר״ל ור״א מפרשי המשנה דהותזו ראשיהן, אבל אי ליתא לזעירי, גם רש״י היה מפרש דהותזו ראשיהן על כל שאר בע״ח כסתמא דמשנה דאהלות, ועוד הלא גם לתוס׳ צריכין לפרש, הא דפריך רבא וכי מתה עומד ומולק, דאחטאת קאי אלא דבאמת במשנה שם ליתא תיבת ״עוף״ אלא בהמה וחיה קתני, ולכן גם בתוס׳ צריכין להגיה כן ולמחוק תיבת עוף, דבלא״ה אין לגרוס שם עוף, דלמאי נפ״מ יאמר דעוף מטמא מיד, והא אין לעוף טומאת מגע ומשא אלא טומאת בית הבליעה וכבר כ׳ רש״י ז״ל במכות ט״ז ע״ב, דנמלה בשעת בליעתה נעשה מתה, וניהו דלקמן ק״ב ע״ב ד״ה בכ״ש, כתב רש״י ז״ל דחייב משום אבמה״ח בבליעה, וא״כ ע״כ צריכין לחלק בין נמלה לעוף דעוף חיותא נפיש יותר מנמלה, מ״מ הכא בהותזו ראשיהן, פשיטא דחיותא זוטר כ״כ שבשעת בליעה מתה לגמרי כמו נמלה בריאה, וא״כ אין שום נפ״מ בהאי דינא דהותזו ראשיהן לגבי עוף, ולכן י״ל דבחיה ובהמה בעינן שני סימנים ובעוף בחד סימן, כדין שחיטה מהני לעשותו מת בצירוף מפרקת ורוב בשר אבל כל זאת דוחק גדול לומר, דאביי פריך לי׳ לרבא, ותקשה לך עולת עוף וכי מתה עומד ומולק, כמלתא דפשיטא, דבסימן אחד סגי בעוף כמו שני סימנים בבהמה וחיה, ודילמא רבא לא ס״ל לחלק בין עוף לבהמה לענין זה, ובעי גם בעוף שני סימנים לעשותו מת, וגם בלשון רש״י ז״ל קשה להעמיס פירושו של המהרש״א, וראיתי בשטמ״ק שנדפס על הדף בש״ס ווילנא שמגיה ברש״י ״דהא האי עוף״ ולא כמש״כ לפנינו ״דהא ודאי עוף״ ורצה לתקן בזה הלשון שיהי׳ מכוון לתירוצו של המהרש״א. אבל לפע״ד נראה עפ״י מה שהשיג הראש יוסף על יתר דברי המהרש״א, וכתב דכל מעשה מליקה מהלכה וגזה״כ הוא ואין להקשות, וכי מתה עומד ומולק אלא דקושי׳ הגמ׳ היא, דלא מסתבר דמצות מליקה חלוק משחיטה עיי״ש, א״כ י״ל דהכא הכי קא קשי׳ לי וכי מתה עומד ומולק, כיון דבסימן אחד עוף עומד למות מיד, דמש״ה סגי בשחיטת סימן אחד, למה הקפידה התורה בעולת העוף על שני סימנים, חלוק משחיטה, וע״ז משני, משום מצות הבדלה, וא״כ הפירוש בגמ׳ אז דברי רש״י מתפרשים כפשוטן דעוף בחד סימן מתה, דהיינו שעומד למות תיכף לאחר שחיטת סימן אחד, ואמאי מעכב את השני, במליקה יותר מבשחיטה, ודו״ק.

3 חולין פתח ↗

1 ותקשי לך עולת העוף - דאמרינן לקמן בשמעתין דבעיא ב' סימנים:

2 וכי מתה עומד ומולק - דהא ודאי עוף בחד סימן מתה ואמאי מעכב שני:

3 התם - לאו משום מליקה הוא אלא לקיים מצות הבדלה כדילפינן לקמן בשמעתין מומלק והקטיר מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו:

2 דור רביעי על חולין פתח ↗

« רש"י על חולין כ׳ ע״ב:ט׳ רש"י על חולין כ׳ ע״ב:י״א »